א' נולד כאזרח ישראלי ביישוב בצפון הארץ, בו משפחתו נטועה כבר למעלה מ-250 שנה. א' למד בבית ספר תיכון ישראלי, וכן למד לימודים גבוהים באוניברסיטה בארץ. כצעירים רבים, בשנות עשרים לחייו יצא א' לטייל ושם פניו לאירופה. בהולנד הכיר א' אישה מקומית והשניים הפכו לזוג. א' השתקע בהולנד בעקבות בת זוגו ובהמשך גם לאחר שנפרדו נשאר בהולנד לצרכי עבודה, תוך שהוא שומר לאורך השנים על זיקתו העמוקה למולדתו, ומשפחתו ותוך כוונה לשוב לביתו לאחר חיסכון כספי.
בשנת 2009 הוצע לא' לרכוש אזרחות הולנדית. אך בשל היעדר אפשרות להחזיק בשתי אזרחויות בהולנד, הדבר הותנה בויתור על אזרחותו הישראלית. אזרחות הולנדית היתה לעזר לא' באותה עת לצרכי עבודתו ועסקיו. לאחר שהתייעץ עם מכרים ישראלים אשר טענו בפניו כי עניין זה הינו פורמאלי בלבד, כי הם עברו את אותו הליך ושמרו על מעמדם, וכן מתוך הנחה כי את מעמדו בישראל, מדינה בה נולד ובה גדל והתחנך, הוא יוכל לחדש בעתיד – נעתר א' להצעה. הליך הויתור נמשך שניות בודדות ללא כל הסבר מהצד הישראלי על משמעות העניין.
א' נותר בהולנד לתקופה נוספת לצרכי עבודה ובשנת 2014, שב לישראל. בתקופה זו חלו הוריו המבוגרים, שניהם אזרחים ישראלים, וא' טיפל וסעד אותם במסירות תוך שהוא חי בבית המשפחה, ביתו שלו. מאחר וכניסתו של א' הותרה כתייר בלבד נאלץ א' לחדש את אשרתו. בשלב מסוים נאמר לו שלא תחודש עוד אשרת התייר שלו, אף לא לשם סיעוד הוריו והוצע לו להגיע מדי פעם לבקרם.
בעקבות דברים אלה הגיש א' בשנת 2017 בקשה הומניטארית, בה ביקש ליתן לו מעמד בישראל מולדתו. הבקשה סורבה בשנת 2019 בטענה כי הויתור על האזרחות אינו הפיך, אין בעניינו של א' כל טעמים הומניטארים מיוחדים וכי הוריו יכולים להסתייע בבן משפחה אחר או במטפל סיעודי ולהסתפק בביקוריו. בעקבות הסירוב הגיש א' ערר לבית הדין, שהוביל לכך שרשות האוכלוסין השיבה את הבקשה לבחינה, אך זו סורבה פעם נוספת מטעמים זהים. במקביל להליכים המשפטיים להסדרת מעמדו, המשיך א' לסעוד את הוריו, ואת אביו לאחר מות אם המשפחה, לחיות בביתו, בקהילתו, לצד משפחתו וחבריו.
א' נאלץ לפנות בשנית לבית הדין. בפסק דין מדצמבר 2021, על אף ציון כי החלטת רשות האוכלוסין קשה בעיניו, פסק בית הדין כי בסופו של יום אין להתערב בהחלטה.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד עדי לוסטיגמן. בערעור נטען כי בלב עמדת משרד הפנים עמדה הטענה כי הויתור על האזרחות אינו הפיך, אולם א' לא ביקש להשיב את אזרחותו אלא הוא מבקש מעמד מטעמים הומניטאריים. נטען כי יש לנהוג בא' לפחות כפי המדיניות ביחס לתושבי קבע ירושלמים אשר איבדו מעמדם, ואשר מתאפשר להם להשיבו עם השתקעותם בישראל וכי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלאורך שנים ומרבית חייו מכלול זיקותיו לישראל בלבד, כן יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות ולפגמים שנפלו בהליך ויתור האזרחות. בפסק הדין שניתן בחודש נובמבר 2022, קבעה השופטת ענת זינגר כי נפל פגם בהחלטותיהם של רשות האוכלוסין ובית הדין – לא ניתן משקל מספיק לכך שמרבית זיקותיו של א' הינן לישראל, בוודאי עכשיו ואף בעבר. בהחלטות קודמות ניתנה התמקדות עודפת לויתורו של א' על אזרחותו, ואילו לא ניתן משקל מספק למכלול הנסיבות:
"במקרה שבפניי, לא רק שכל הקשרים המשפחתיים והחברתיים הם בישראל, אלא בשונה מאותו מקרה, ישראל מהווה גם את ארץ הלידה ואת ארץ המוצא, המערער גדל כאן, הוא דובר את שפת המקום, ובמשך מעל ל-35 שנה פיתח קשרים רבים כפי שהודגם במסמכים רבים שהציג. ככל שלא די בכך, נדרש גם סיועו לאביו. רבים הדופקים על דלת הוועדה הבינמשרדית ומבקשים מעמד מטעמים הומניטריים, נדחים, בין השאר, לנוכח העובדה שבמשך כלל חייהם שהו יותר שנים בחו"ל ובני משפחתם וחבריהם מלידה נמצאים שן והם דוברים את שפת ארץ מוצאם. לא ניתן להבין מדוע כאן לא נערכה בחינה דומה. אכן המערער הפנה להליך בו ויתר על האזרחות אך זאת כחלק ממכלול הטענה המדגישה את זיקותיו לארץ". (פסקה 14 לפסק הדין)
לכן, קבעה השופטת, החלטת רשות האוכלוסין בטלה ועניינו של א' יוחזר לבדיקה מחודשת תוך מתן משקל ראוי לכלל טיעוני הבקשה.
משרדנו מקווה שרשות האוכלוסין תלמד את פסק הדין ותיישמו באופן אנושי כך שמעמדו של א' במולדתו, לצד משפחתו יוסדר.