אורלי וילנאי, הארץ
לו היתה מוגדרת לפי מעשיה — נואלה קפטסניק היתה זוכה בכינוי "מלח הארץ", שכן היא עונה על כל הקריטריונים: פעילה חברתית, חניכה דומיננטית בצופים, דוברת עברית רהוטה ורוצה בכל מאודה לשרת בתפקיד משמעותי בצה"ל. אלא שבישראל לא שופטים אנשים לפי משקלם הסגולי ותרומתם לחברה, או לפי יושרם ונאמנותם, אלא רק על פי מידת יהדותם. לפיכך נואלה, אף שנולדה בישראל וחייתה בה 16 שנים, ואף שהיא שייכת לכאן בכל מאודה ואין לה שום מקום אחר בעולם — לא רק לא תוכל לשרת בצה"ל, היא אפילו לא תוכל לחיות כאן. המדינה מתעקשת לגרש מכאן את הילדה הנפלאה הזאת בת ה–18, רק כי היא לא יהודייה. ידוע שאלוהים לא מרחם על ילדי הגן, אז תארו לכם לכמה רחמים יכולים לצפות ילדי בית הספר ממשרד הפנים.
"פנינו לוועדה ההומניטרית, ולה יש סמכות כללית לא להיצמד להחלטת הממשלה, אלא לבחון לפי מכלול הנסיבות", מספרת לוסטיגמן, אלא שאחרי שנים של דיונים סירבה הוועדה לבקשה. אך מכיוון שהתיק של נואלה היה בוועדה, היא החמיצה את החלטת גדעון סער כשר פנים "להלבין" את כל ילדי הזרים שהיו פה ב–2014, שכן מי שתיקו היה בידי הוועדה לא נכלל בהסדר. כך קרה, שרוב הילדים הזרים זכו במעמד של תושבי קבע ב–2014, אבל נואלה לא, רק כי מישהו בושש לשלוח לה את התשובה השלילית מהוועדה. בלב החלטת הממשלה מ–2014 עמדה ההכרה בכך שילדי מהגרי העבודה מצאו עצמם בישראל שלא מבחירה והפכו לישראלים, ולפיכך גירושם יביא להגלייתם מארצם ותרבותם. נסיבות כמו של נואלה הן שעמדו בפני הממשלה כשגיבשה את ההחלטה, שמאפשרת לבחון גם מקרים הומניטריים שלא עונים על כל תנאי ההחלטה.
העובדה שמדובר בגירוש לפולין ולא לאפריקה בוודאי מקילה על המוסדות, בהנחה שבפולין תנאי המחיה טובים. אלא שבגיל 18, בהעדר משפחה — כשמכל הבחינות היא ישראלית — נואלה תהיה זרה גמורה בפולין. "אני ממש מנסה. אני מאוד רוצה צבא. אני ישראלית לגמרי", אומרת נואלה, "יש לי חברות שמתגייסות כבר". ומה יקרה אם בכל זאת תגורשי? "לא יודעת. אני נושמת עמוק ומשתדלת לא לחשוב על זה. אני ישראלית. הבית שלי כאן. השפה שלי היא עברית. החברות שלי כאן. אין לנו אף אחד בפולין".
"החלטת המשיב ופסק דינו של בית המשפט בעניינה של נואלה כרוכות באפליה לעומת ילדים רבים כל כך, שהתערותם פחותה באופן ניכר משלה, חלקם גם נעדרי תנאי הרצף. ככזו היא משפילה עד עפר", כותבת עו"ד לוסטיגמן בערעור לעליון. "מתבקשת התערבות בית המשפט הנכבד, על מנת למנוע תוצאה קשה ומוקשה זו, הן כלפי המבקשת כאן, והן כלפי מבקשים אחרים שעניינם מונח או יונח על שולחנה של הוועדה ההומניטרית".