הצלף לא הרג ילד בן 11 וחצי. הוא רק איבד רגל



עמירה הס, הארץ


צלפנו האלמוני לא קטל את עבד אל־רחמן נופל, בן 11 וחצי. אבל הוא צלף בדיוק רב ברגלו השמאלית ביום שלישי שעבר, 17 באפריל. הצילום שפורסם בתקשורת הפלסטינית, ובו אדם נושא את הילד הפצוע, כנראה לא יעבור את המחסום של צנזורת הרגישות הישראלית: קרעי הרגל שותתי הדם מושכים את העין מיד, יותר מההבעה הקשה לפענוח על פניו של הילד והדריכות שעל פני המבוגר שנשא אותו על כפיים.


בבית החולים שיפא בעזה חששו הרופאים שבשל חומרת הפציעה לא רק רגלו בסכנה, אלא גם חייו, והורו להעבירו לטיפול מציל חיים בבית החולים אל־אסתישארי ברמאללה. קציננו/פקידנו האלמוני במת"ק דחה את הבקשה להיתר יציאה לילד, יליד 12 בנובמבר 2006.


ע'אדה מג'אדלי, רכזת חופש התנועה במחלקת שטחים של רופאים לזכויות אדם, שלחה בקשה להענקת היתר יציאה דחוף לילד.


העמותה גם ייפתה את כוחם של שני עורכי דין — תמיר בלנק ועדי לוסטיגמן — לעתור מיד לבג"ץ בשם הילד ובשמה. העתירה הבהולה, למתן הסבר "מדוע לא יתירו המשיבים את מעברו של הילד", הוגשה ביום רביעי בערב: נגד אלוף פיקוד דרום, מתאם הפעולות בשטחים ושירות הביטחון הכללי. עוד לפני שבית המשפט נאלץ שוב לדון ברגליהם הפצועות של פלסטינים ובסכנה לכריתתן הגיעה תשובת המדינה לעורכי הדין: רשאי לעבור.


לקריאת המאמר המלא באתר הארץ

כל הזכויות שמורות ללוסטיגמן ובלנק עו״ד, עיצוב האתר: יונתן הדרי וסימונה כצמן